"שופט כדורגל הוא מחנך"

תפקיד השופט במשחק כדורגל חשוב מאוד, ולעיתים אף יכול להכריע גורלות של משחקים חשובים,  לכן הועלתה הצעה להכניס שימוש בטכנולוגיה במשחק הכדורגל, הצעה זו ירדה מהפרק, והמצב נשאר כמו שהוא- השופט הוא זה שקובע את ההחלטות הקשורות למהלך המשחק.

כתב ותחקיר: עמרי זגורי, יב3

צלם: שי יצחק, יב'2

עורך: אלכס אברמוב, יב'2

מעצב: נדב בן שבת, יב3

"דבר ראשון, שופט כדורגל הוא מחנך כמו שיש היום מורה בבית ספר או מורה בכיתה שמוביל את הכיתה להצלחות כך יש שופט כדורגל שמוביל להצלחת השחקנים", את המשפט הזה אמר משה בוחבוט שהיה בעבר שופט בכיר בליגת העל, וכיום הוא קוון בליגת העל ושופט כדורגל אולמות.

שופט במשחק כדורגל הוא לא רק האדם שלובש מדים שחורים, ורץ על הדשא עם משרוקית בפיו. שופט כדורגל הוא בורג מרכזי מאוד במשחק כדורגל, שאינו יכול להתנהל ללא שופט. בתחילת דרכו של הכדורגל, לא היו בכלל שופטי כדורגל, וגם המשחק היה מנוהל ללא כללים וחוקים מוסכמים. כשהמשחק הגיע לבריטניה לראשונה, נכתבו כללים בסיסיים מאוד, כגון, איסור נגיעה בכדור ביד ואיסור פגיעה בשחקן, אך עדיין לא היה תפקיד של שופט במשחק, ומי שהיה אחראי לאכוף את החוקים הללו, היו הקפטנים המובילים של שתי הקבוצות.

שופט כדורגל בתפקיד, צילום: אילן שי

בשנת 1880 מונה מעין משקיף למשחק, ותפקידו היה לאכוף את החוקים, וכעבור 11 שנים, בשנת 1891, הפך תפקידו של השופט לרשמי ומוכר, כלומר, מונה גורם חיצוני שתפקידו לשפוט במשחק ולדאוג שיהיה משחק הוגן וספורטיבי.

תפקידו של שופט הכדורגל במגרש הוא תפקיד עיקרי וזה לנהל את המגרש ובלעדיו לא יוכל להתקיים כל משחק תפקידו זה למנוע עבירות לא ספורטיביות לשלוף סוג כרטיס שמגיע לאותו שחקן כדי להזהיר אותו לגבי היותו במגרש על משו שהוא עשה בקיצור ולעניין תפקידו ליצור אווירה הוגנת ונכונה לכל משחק שמתרחש. כל מי שמעוניין להיות שופט כדורגל, צריך לעבור קורס הכשרה קצרה בת 7 ימים, המנוהל על- ידי איגוד השופטים. בקורס זה לומדים השופטים את חוקי המשחק והאכיפה, לומדים כיצד להתנהל על כר הדשא, ועוברים מבחן כושר. לאחר הלימודים, נבחן החניך במבחן חוקת הכדורגל, והוא עובר  תהליך חניכה ע"י שופטים ותיקים. לאחר מכן, מקבל השופט כרטיס שופט, ואז הוא רשאי לשפוט במשחקים רשמיים, תחילה בליגות נמוכות, ועם הזמן, בליגה הבכירה, ואף עשוי להגיע לשפוט גם בחו"ל. "קורס הכשרת שופטים נערך 7 ימים בסיום הקורס נאלצים לעבור גם מבחני כושר וגם מבחנים עיונים , לאחר מכן הוא מקבל מדריך צמוד שמלווה אותו בחודשיים שלושה חודשים הראשונים שלו והולך איתו למשחקים עושה לו ביקורת ולאחר מכן מקבל את ההסמכה שלו", מוסיף בוחבוט.

כאמור, תפקידו העיקרי של השופט הוא לנהל את המשחק ולדאוג לרמה ספורטיבית ולמשחק הוגן, אך לעיתים, השופט, שלא במתכוון עלול להשפיע על משחק, ולעיתים אף לחרוץ גורלות של משחקים או של קבוצות. כאשר שופט כדורגל מפשל באותה שבת ונותן שיפוט גרוע שהורס משחק, ההתאחדות לכדורגל בישראל יכולים לעלות אותו לוועדת משמעת ואף להשעות אותו משיפוט פעיל לכמה שבועות ואפילו גם לכמה חודשים. כיום להרבה משחקי כדורגל בין אם זה נערים ובין אם זה בוגרים ההתאחדות שולחת מבקרי שופטים למשחקים בשביל לבדוק איך השופט שופט במגרש כמו סוג של מבחן. בימים כסדרם, שיבוצי השופטים לא מעוררים עניין גדול אבל לפני שלבי ההכרעה בליגת העל ובליגה הלאומית, באיגוד החליטו לבצע כמה מהלכים מעניינים. מספר שופטים בכירים שובצו לליגת הלאומית ואילו כישרון עולה קיבל משחק בליגת העל ומי שלא טוב לא יקבל את המעמד לשפוט משחק בכיר עד שלא יבדקו אותו ויראו שהוא שופט טוב.

בעקבות טעויות של שיפוט במשחקי הכדורגל, טעויות שלעיתים מכריעות משחקים וגורלות של קבוצות, העלו בפיפ"א רעיון של שימוש בטכנולוגיה בכדי לבדוק אם הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער, ובכך לקבל החלטה מדויקת שלא תפלה קבוצות. הרעיון הראשוני עלה בשנת 1999, ובמסגרתו החליטו להשתמש בטכנולוגיה מצולמת, שתאפשר לשופט לראות בזמן אמת כמעט האם הכדור עבר את קו השער במלוא היקפו, אך למרות הוכיחה את עצמה, בשנת 2010 התקבלה החלטה ע"י ספ בלטאר, נשיא פיפ"א לשעבר שהחליט שלא לאשר את השימוש בטכנולוגיה שכזו בעת משחק כדורגל "בכדי לשמור על אופיו האוניברסאלי והאנושי של המשחק. הבה נשאיר את המשחק עם שגיאות". בשנת 2011, שוב נשקלה הצעה זו, והחליטו לאשר שימוש בטכנולוגיה רק בטורנירים ומשחקים חשובים בכדי למנוע טעויות שיפוט גורליות.

 

גזענות במגרשים

אלימות פיזית ומילולית היא לא תופעה חדשה במגרשי הכדורגל. אלימות מילולית כוללת קללות והערות גזעניות. אז מהו הדין לגבי גזענות במגרשים? קראו בכתבה הבאה.

כתב ותחקיר: רן אסף, יב'3

גִּזְעָנוּת היא עמדה שלפיה בקרב בני אדם מתקיים קשר בין מוצא ביולוגי לבין תכונות אופי וכישורים קוגניטיביים. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת‏.  גזענות יכולה כלפי קבוצות שונות בחברה כגון: ערבים, בעלי עור כהה.

על פי חוק העונשין הישראלי מוגדרת הגזענות כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני‏.

במגרשי הכדורגל אנו עדים להתנהגות גזענית כמעט מידי שבוע, בעיקר בשל האמוציות והלחץ שיש במשחק הכדורגל, הגורמים לאוהדים להביע את כעסם בקריאות גזעניות כלפי שחקנים שמהווים מיעוט כלשהו. בשל ריבוי הלאומים והשחקנים הזרים בקבוצות בישראל ובאירופה, ובשל אופיו הקשוח של המשחק (בעיקר בקרב האוהדים), ישנה גזענות רבה וקריאות גנאי כלפי שחקנים זרים, לרוב, ממוצא אפרו- אמריקאי וכלפי שחקנים ערבים בישראל. באירופה הגזענות מתבטאת בעיקר כנגד שחורים או שחקנים ממדינות שהיו אויבות בעבר למדינות שהשחקנים משחקים בהם. לעתים קרובות הגזענות או התחרותיות בין הקבוצות נגררת לאלימות, שהובילה בעבר אף לרצח.

הנהלת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים פרסמה הודעה כי היא מתכננת לחזק את הקבוצה בשני שחקנים צ'צנים מוסלמים. בעקבות ידיעה זו, חלק מהאוהדים יצאו במחאה בוטה וגזענית שמטרתה להעביר מסר ברור להנהלת הקבוצה- "מוסלמים לא ישחקו בבית"ר". המחאה באה לידי ביטוי בהנפת שלטים וקריאת קריאות גזעניות במהלך משחקה האחרון של הקבוצה. מקרה זה מצטרף למקרים רבים ונוספים, לאורך שנות קיומה של הקבוצה, בהם אוהדים רבים מתנגדים להגעתם של שחקנים ערבים ומוסלמים לקבוצה. כמו כן, יש לציין כי ביטויי  גזענות, הן של אוהדים והן של שחקנים, הינן נפוצות במגרשי הכדורגל בישראל ולעיתים אף בעולם,  ואינן נחלת אוהדי בית"ר בלבד. עם זאת, נדמה שהקריאה הגורפת לפסילת שחקנים עקב מוצאם הערבי ו/או המוסלמי הינה הביטוי החמור ביותר לגזענות בספורט בישראל.

לפני משחק העונה בין בית"ר ירושלים לבין בני סכנין פרסמו כוחות המשטרה הודעה בה הדגישו את כמות כוחות המשטרה אשר יפוזרו סביב האצטדיון. אוהדי בני סכנין התפרעו בסיום ההפסד 3:1 לבית"ר ירושלים בדוחא ויידו אבנים על כוחות המשטרה. רבים מהאוהדים המקומיים, שהיו מתוסכלים מאוד בעקבות ההפסד ליריבה המרה, יצאו מהיציעים עוד לפני שריקת הסיום והחלו ליידות אבנים לכיוון כוחות הביטחון שהוצבו מחוץ למגרש. המשטרה, השתמשה בגז מדמיע ובזרנוקי מים כדי לפזר את ההתקהלויות. בנוסף לכך, אוהדי סכנין שנשארו ביציעים גם אחרי שריקת הסיום, עקרו כיסאות וזרקו אותם לכיוון כוחות המשטרה על הדשא. בסך הכל נעצרו שישה אוהדים משני המחנות. אוהדי בית"ר ירושלים נשארו ביציע הצפוני דקות ארוכות לאחר הסיום וחיכו עד שכל האוהדים המקומיים יתפזרו כדי לצאת מסכנין חזרה הביתה.

מקרה קיצוני נוסף אירע ב-26 בפברואר 2006 במשחק בליגה הספרדית בין ברצלונה לבין המארחת סראגוסה במגרש הרומרדה, כאשר אוהדי סראגוסה קראו קריאות גנאי לעבר סמואל אטו, שחקן כהה עור, מה שגרם להפסקה קצרה  של המשחק, ואף לאיום מצדו של אטו לעזוב את המגרש.

חוק איסור אלימות בספורט התשס"ח 2008 מיועד למיגור האלימות במגרשי הספורט באמצעות קביעת הסדר מפורט בדבר התנאים לקבלת רישיון לקיום אירוע ספורט. סעיף 15 לחוק כולל איסור פלילי על התבטאות גזענית באירוע ספורט. העונש המקסימלי על התבטאות כזו לפי החוק הינו שנתיים מאסר. כמו כן, מקנה החוק סמכויות לבתי-המשפט להוצאת צווי הרחקה מאירועי ספורט לתקופות ארוכות, עד שלוש שנים.

 

"לרדוף אחרי הקבוצה בטוב וברע"

להיות אוהד כדורגל פירושו לאהוב את הקבוצה, להגיע לכול משחק גם אם הקבוצה בתקופה לא טובה. טל, אוהד הפועל באר שבע מספר בכתבה מה זה להיות אוהד של קבוצת כדורגל.  

כתיבה ותחקיר: שי יצחק, יב'2

צלם: עומרי זגורי, יב'3

עורך: אלכס אברמוב, יב'2

מעצב: נדב בן שבת, יב'3

ההגדרה המילונית של המילה "אהדה" היא חיבה לאדם או רעיון, הערצה, אהבה וסימפתיה. בספורט, אהדה נחשבת לחיבה או הערצה של קבוצה, שחקן או ענף ספורט. אהדה בספורט, כלפי קבוצה או כלפי ספורטאי מתבטאת במספר דרכים, כגון, מעקב אחרי הקבוצה / הספורטאי בעיתונות הספורט ובתקשורת, בטלוויזיה או באינטרנט, צפייה ומעקב במשחקי הקבוצה, או השחקן, חברות בארגון האוהדים ועוד.

בספורט יש רמות שונות של אהדה. יש אוהדים המסתפקים בהערצת הקבוצה וצפייה במשחקיה בטלוויזיה בעוד שאחרים נוהגים לרכוש כרטיסים ולצפות במשחקיה גם באצטדיון. אוהדים אדוקים יותר אף רוכשים מנוי עונתי ובאים לכל משחקי הבית של הקבוצה, ואף למשחקי חוץ. ישנם אוהדים הלוקחים יוזמה ומארגנים ארגון אוהדים, וכן מנהיגים את עידוד הקבוצה במשחקים באמצעות שירה, כלי נגינה, דגלי ענק ואף אמצעי פירוטכניקה כגון חזיזים ורימוני עשן. ישנם אוהדים אדוקים במיוחד שעבורם הקבוצה היא מרכז עולמם, והם מנהיגי אוהדים ואף עוקבים אחרי משחקי קבוצות הנוער של המועדון, אלו מכונים "אוהדים שרופים".

אוהדי הפועל באר שבע. צילום: דוד איפרגן

בכל הקשור לאירועי ספורט, קיים גבול דק בין אהדה נורמלית וחיובית לבין אהדה מוגזמת, שעלולה להוביל להתנהגויות אלימות ושליליות. אהדה מוגזמת יכולה לגרום לתופעות של אלימות בספורט, בעיקר עקב יריבות ספורטיבית עם קבוצה אחרת או עקב הפסד כואב. אהדה מוגזמת וקיצונית יכולה להתבטא באלימות פיזית, כגון, יריקות, זריקת בקבוקים, זריקת רימוני עשן, מכות עם אוהדי הקבוצה היריבה ואף פגיעה בנפש. מלבד אלימות פיזית, ניתן לראות גם ביטויים של אלימות מילולית כתוצאה מאהדה מוגזמת, למשל, קריאות מעליבות במשחק ומחוצה לו, קריאות גזעניות וקללות לעבר שחקנים, אוהדים ועוד.

האמרה המפורסמת "אימא וקבוצת כדורגל הם שני הדברים היחידים שלא מחלפים בחיים" קובעת כי אהדת קבוצת כדורגל, בדיוק כמו אהבת אימא, היא משהו שאינו ניתן להחליף. אהדה של אדם לקבוצת כדורגל מיוחסת למשהו אותנטי, רגשי ועמוק, כזה שמנותק מאופנות חולפות, הצלחות וכישלונות. לרוב, אהדה מגיעה מהשפעה של בני משפחה וחברים, אך לעיתים אהדה והזדהות עם קבוצת כדורגל נובעת גם מהשתייכות פוליטית, כך למשל ,קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, שרוב אוהדיה משתייכים לצד הימני של המפה הפוליטית, כמו גם אוהדי הפועל ת"א, המשתייכים לצד השמאלי במפה הפוליטית, כך שהיריבות בין הקבוצות איננה רק ספורטיבית, אלא גם יריבות פוליטית וחברתית. גם השתייכות מקומית מהווה בסיס לאהדת קבוצה, שכן אוהדי הפועל באר שבע אוהדים את הקבוצה בשל היותה קבוצת הדגל של העיר, ואפילו של כל אזור הדרום, ולפיכך הקבוצה מכונה "גאוות הנגב".

אוהד הוא אדם פרטי אינדיבידואלי, והאהדה שלו היא אישית ופרטית, אך להיות אוהד פירושו להיות חלק מקבוצה, שהיא קבוצה של אוהדים בעלת מאפיינים דומים ומטרות משותפות לטובת הקבוצה, כגון, יצירת תפאורה מתאימה בעת משחק, עידוד הקבוצה ותחושת שמחה ואושר בהצלחותיה, כמו גם תחושת עצב ופספוס בכישלונותיה.

טל הוא אוהד שרוף של הפועל באר שבע, הולך לכול משחק והוא חבר בארגון האוהדים של הפועל באר שבע, ורוצה להגשים את חלומו שהפועל באר שבע תזכה באליפות המדינה. טל התחיל ללכת בגיל צעיר למשחקים של באר שבע ומאז הוא אוהד אותה באש ובמים, "כשהייתי בן 7 בערך אבא שלי לקח אותי פעם ראשונה למשחק… זה בדם שלנו מאז שאנחנו קטנים לרדוף אחרי הקבוצה בטוב וברע לא משנה איפה הם נמצאים". הרגע הכי מרגש של טל כאוהד היה בגמר הגביע בשנת 1997 שבו ג'ובאני רוסו ניצח את המשחק מול מכבי תל אביב היריבה הקשה והטובה של באר שבע והאוהדים היו בשמיים, "הפועל באר שבע מול מכבי תל אביב, גמר גביע, גו'באני רוסו עם בעיטת מספרת הפוכה- גול ואנחנו בשמיים, הרגע הכי עצוב של טל כאוהד היה שהפועל באר שבע ירדה לליגה השנייה, "ירדנו ליגה והרגשנו שחרב עלינו עולמנו".

די לאלימות במגרשים!

נהוג לחשוב שאלימות במגרשי הכדורגל היא חלק ממשחק הכדורגל. בשנים האחרונות ניתן לראות פחות ופחות אירועי אלימות במגרשים בגלל כניסתם של המאבטחים אל תוך תחומי האצטדיון. אלימות במגרשים – דו"ח מצב.

כתב ותחקיר: נדב בן שבת, יב'3

צלם: אלכס אברמוב, יב'2

עורך: שי יצחק, יב'2

מעצב: עומרי זגורי, יב'3

בשנים האחרונות אנו נתקלים בלא מעט עבירות פליליות ואירועים אלימים במגרשי הספורט בארץ. בעלי המועדונים ושחקני הקבוצות הרבה פעמים מוצאים את עצמם מובכים ממעשי האלימות והוונדליזם של אוהדי הקבוצה שלהם.

נוכח גל האלימות ההולך וגובר במגרשי הספורט בארץ, נקבע חוק מיוחד, "חוק איסור אלימות בספורט- התש"ח 2008", החוק מתייחס לתופעת האלימות בספורט באופן כללי וכן לדרכי ההתמודדות איתה. על פי חוק זה, מוטלת האחריות לשמירת הסדר ולאכיפת החוק במגרשים על משטרת ישראל, אך לא רק עליה. בשנת 2010 הוחלט בהסכם שנקבע בין הקבוצות לבין המשטרה, שבו השוטרים יטפלו בנושאים שמחוץ למגרש כמו הכוונת התנועה ושמירה על הסדר, ולמגרש יוכנסו סדרנים ומאבטחים שעוברים קורס ייעודי בנושא שמירה על הסדר במגרש.

הסכם זה נחתם כיוון שהמשטרה, ביחד עם מנהלי הקבוצות, הגיעו למסקנה שעצם עמידתם של השוטרים בשטח המגרש, הוא זה שגורם לתסיסת הקהל ואף גורם לפרובוקציות, שכן נוצרת תחושה, בעיקר בקרב האוהדים, שבילוי במגרשי הכדורגל לא צריך להיות תחת "השגחת" שוטר, וכי עמידתם של השוטרים בתחומי המגרש יוצרת קונוטציה שלילית, לכן, הוחלט כי מאבטחים וסדרנים יעברו הכשרה מיוחדת להתמודדות עם אלימות במגרשים, ואף יקבלו סמכויות שונות, למשל, אם יש צורך להרחיק אדם המפריע או מתנהג באופן אלים, גם הסדרן יכול להרחיקו מתחומי המגרש, ואף להפעיל לשם כך כוח סביר, בדומה לסמכות שוטר.

אוהדי הפועל באר שבע מעודדים את קבוצתם. צילום: דוד איפרגן

ההיסטוריה של האלימות במגרשי הכדורגל

בשנת 1989 התרחש אסון הילסברו שבו נהרגו 95 אנשים ו766 נפצעו, בשל עומס יתר ביציעי האוהדים באצטדיון הילסבורו שבאנגליה. אסון זה מהווה נקודת מפנה העניין האלימות במגרשים, שכן, לאחריו כונסה וועדה מקצועית, בראשות השופט לורד טיילור, שבחנו את האירוע ואת תוצאותיו הקשות. אחת המסקנות של הוועדה הייתה כי יש לשנות את הגישה והתפיסה של האוהדים במגרשי הכדורגל, וכך תשתנה גם תפיסתם לגבי ההתנהגות האלימה. לפיכך, הוחלט בוועדה כי יש לשנות את האצטדיונים, ולהפוך אותם ממקום שמגרה ויוצר אלימות למקום שמעורר רוגע ונוחות לצופה, וכך תשתנה כל התפיסה של האוהדים ושל היחס למשחק.

ואכן, בעקבות הדוח ניתן לראות שינוי משמעותי בתפיסת הכדורגל בעיני הקהל, שהרי, אם בעבר, לכדורגל הייתה תדמית של משחק אלים, הן מבחינת השחקנים, אך בעיקר מבחינת האוהדים, ובכך שהתקשורת נהגה להבליט אירועים או מקרים שבהם הייתה אלימות מילולית או פיזית במגרש ומחוצה לו, כיום, מקובל יותר להתייחס למשחק כדורגל כאל אירוע תרבותי לכל דבר, שכן, לאוהדים יש תנאים הרבה יותר נוחים במגרשי הכדורגל, תנאים המונעים אלימות ויוצרים תחושה של מקום בילוי משפחתי ותרבותי, כגון, הסרת גדרות חיץ, מקומות ישיבה נוחים, מזנון, שירותים נוחים ועוד. בנוסף מאבטחים, ולא שוטרים, השומרים על הסדר בתחומי האצטדיון, ויוצרים אווירה של אירוע תרבותי לכל דבר.

יוסי אוחיון, מנהל ביטחון לאירועי ספורט בחברת "ניצנים" האמונה על אבטחת אירוע ספורט בעיר באר שבע, מספר על סמכויות המאבטחים, "סמכותו של מאבטח במגרשי כדורגל ואף בכללי היא סמכות של עיכוב בלבד, הוא לא יכול לעצור אוהד". מואיס שריקי, מנהל ביטחון בחברת "ניצנים" מספר כי התפקיד המאבטחים הוא לשמור על הסדר במגרשים, "הדרך הטובה ביותר היא לקיים חציצה בין האוהדים של הקבוצות היריבות".

 

ביקורת בונה, ביקורת הורסת

בכתבה זו בחרתי להתעסק בסיקור הכדורגל בארץ, מאחר וכדורגל הוא ענף הספורט הנפוץ והמדובר ביותר בישראל, ובחרתי להתמקד בסיקור הביקורתי של התקשורת בישראל כלפי הכדורגל הישראלי בכלל, וכלפי קבוצות, שחקנים ומאמנים בפרט.

כתב ותחקיר: אלכס אברמוב, יב'2

צלם: נדב בן-שבת, יב'2

עורך: עמרי זגורי, יב'3

מעצב: שי יצחק, יב'2                             

תקשורת הספורט בישראל מסקרת בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים בישראל ובשאר העולם, ובראשם הכדורגל והכדורסל, שהם הענפים הבולטים ביותר בספורט הישראלי. עוד בשנים שלפני קום המדינה, העיתונות העברית הקדישה עמודים לסיקור הספורט בישראל, ועם השנים גם העיתונים החלו להפיץ כתבות וידיעות הקשורות לענפי הספורט. בנוסף לכך, הרדיו הקדיש תכניות לסיקור חדשותי של הספורט בישראל וכעבור שנים החל גם לשדר תחרויות ספורט שונות בשידור חי. עם פריצתה של הטלוויזיה לחיים המודרניים, היא הפכה להיות אמצעי תקשורת מרכזי המשדר תחרויות ספורט שונות מהארץ ומעולם. כיום, בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, קיימים ערוצי ספורט רבים המקדישים זמן שידור רק עבור ספורט מענפים שונים, הגדול והמרכזי ביניהם הוא ערוץ הספורט "ספורט 5", שהוא גוף מסחרי גדול המפעיל חמישה ערוצי ספורט בישראל.

בשידורי הספורט בישראל מקובל לחשוב שסיקור משחקי הספורט בענפים השונים יהיה אוהד ותומך, מתוך תחושת פטריוטיות למדינה ולקבוצה. הסברה הרווחת היא כי הפטריוטיות המאפיינת את השידורים נובעת מהיותה של ישראל מדינה לאומית צעירה יחסית, וכן, נטולת הישגי ספורט רבים לאורך השנים. אך מהיכרות שלי עם תקשורת הספורט בארץ, לא כך הדבר בפועל – מדוע? בכתבה זו בחרתי לדון בשאלה זו, ולהתייחס בעיקר לכדורגל הישראלי.

ההתייחסות הביקורתית כלפי הכדורגל בארץ, וכלפי נבחרת הלאומית נובעים מתחושת אכזבה. אנחנו הרי רוצים להיות גאים במדינה ובכדורגל שלנו, הציבור הישראלי רוצה לראות לא רק כתבות העוסקות בפוליטיקה וטרור, אלא הוא רוצה להתגאות במדינה ובהישגים בתחום הספורט, וככל שהנבחרת הלאומית מאכזבת ומפסידה, כך גם המורל הלאומי יורד, האמונה כלפי הנבחרת פוחתת, ואז נוצרת יותר ביקורת, בעיקר שברוב הפעמים, הנבחרת הלאומית לא רק שלא מגיעה לשלבים מתקדמים בטורנירים שונים בעולם, אלא גם מובסת ומושפלת בבושת פנים.  הטורניר האחרון של יורו 2016, בו השתתפה הנבחרת הלאומית במוקדמות היורו, הוכיחה לכולנו שנבחרת ישראל לא רק שלא משתפרת, אלא נשארת באותו מקום. הנבחרת התחילה את הקמפיין בשלושה ניצחונות ונראתה טוב, ואז הגיעו הציפיות מהנבחרת ואיתם האכזבות. הנבחרת נחלה שני הפסדים רצופים לנבחרות פחות טובות איכותיות,  ובמאני טיים נבחרת ישראל שיחקה מול  נבחרת קפריסין למשחק רב משמעות ומלא ציפיות לניצחון ולהעפלה לשלב הבא, אך הנבחרת הוכיחה את הביקורת כלפיה והפסידה במשחק, ובסופו של דבר סיימה את הקמפיין באכזבה גדולה וביקורת גדולה על הכדורגל הישראלי ועל התנהלותו.

אך הביקורת היא לא רק כלפי הנבחרת הלאומית, אלא גם כלפי הרמה המקצועית של ליגת הכדורגל הסדירה בישראל, ובראשן, קבוצות הכדורגל. הביקורת כלפי הקבוצות המשחקות בישראל מתייחסת בעיקר להתנהלות של קבוצה כדורגל בישראל, לתקציבים ולניהול של הקבוצות, ובמיוחד כלפי המאמן הישראלי, שמואשם ברמה מקצועית לא גבוהה, וכלפי השחקן הישראלי שהרמה המקצועית שלו, ותג המחיר שלו, לעומת שחקן אירופאי הם בדיחה.

יציע העיתונות

אחת התוכניות המרכזיות והמדוברות, המאפיינות את הביקורת של התקשורת כלפי הספורט בישראל היא התוכנית "יציע עיתונות", המשודרת בערוץ "ספורט 5, ועוסקת בסיקור הספורט, תוך מתן ביקורת חריפה מאוד כלפי הכדורגל בישראל. "יציע העיתונות" היא תוכנית המורכבת מפנל של אנשי ספורט ואנשי תקשורת מוכרים המבקרים את הקבוצות, את השחקנים, ואת מאמנים תוך שימוש בוויכוחים, צעקות ולעיתים גם קללות וגידופים.

רועי זריהן, הוא כתב ספורט בערוץ "ספורט 5", ובאתר האינטרנט של הערוץ. יצאתי לראיין אותו ולבדוק עד כמה, בעיניו, תקשורת הספורט בארץ היא ביקורתית, והאם הביקורת אכן מוצדקת. לטענתו, התקשורת ובעיקר תקשורת הספורט תמיד תהיה ביקורתית "כי כולם רודפים אחרי הסיפור הגדול הבא. אין מה לעשות, זה התפקיד של התקשורת- להיות חטטנים. זה התפקיד שלנו כגוף תקשורת לבקר, אבל צריך לזכור שביקורת היא גם דבר טוב ובונה. אני חושב שצריך לבקר, אבל צריך לעשות את זה במידה מסוימת והשאלה איך גם איך מבקרים".

זריהן, שעובד בערוץ הספורט כשנתיים סיים את הריאיון בטיפ או קריצה לעיתונאים מתחילים "כשאתה עוסק בתחום התקשורת אתה צריך להיות נקי ככל האפשר בלי לערב דעותייך ולנסות לנטרל את הרגש ולהיות ניטרלי. עיתונאי טוב זה עיתונאי שמצליח לבודד את הרגשות שלו מהעבודה שלו".

אופיר דוידזאדה, המגן השמאלי של קבוצת הפועל באר שבע התייחס לסוגיה הזאת גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. "התקשורת בישראל היא ביקורתית וקצת קשה, אבל מן הסתם, התקשורת תמיד מחפשת כותרות, ובגלל זה היא גם קצת ביקורתית…גם בארץ וגם בעולם. אני חושב שהתקשורת בישראל צריכה לעבור איזשהו שינוי, כי אם נסתכל למשל על נבחרת ישראל, תמיד מחפשים את ההפסדים. התקשורת היא לא באותו גל עם הספורט עצמו, אני חושב שהתקשורת צריכה לפרגן כשצריך ושהיא תבוא ביד אחת עם הספורט אז הספורט ישתדרג".

"ביקורת בונה", אופיר דודזאדה. צילום: אלבום משפחתי

אופיר, שנפצע פציעה רצינית בעונה הקודמת, ולא שיחק מספר חודשים וכאשר, זכה לביקורת צוננת מהתקשורת כאשר חזר לשחק, ביקורת שהשפיעה עליו רבות, "גם ברמה האישית, למשל שנה שעברה, שהייתה לי עונה לא טובה והצגתי יכולת לא טובה אז התקשורת הייתה ממש נגדי, דיברו אלי לא יפה ואמרו עלי שאני לא מתאים לרמות הגבוהות ואני מאוד הושפעתי מזה ומאוד נפגעתי מזה, וזה לא היה פשוט". כדי להתמודד עם הפציעה ועם הביקורת אופיר בחר לעבוד עם היועץ המנטלי של הקבוצה, איתן עזריה שעזר לו להבין שהתקשורת יכולה לבנות אותו. "אני חושב שהעבודה עם איתן עזריה עשתה לי רק טוב. הוא נתן לי להבין שהתקשורת היא לא זאת שמשחקת, אלא אני זה מי שקובע איך אני אראה במגרש, אז אני באמת חושב שזה השינוי שחל בי העונה, פשוט לא להתייחס למה שקורה מסביבי אלא רק בעצמי. אם שנה שעברה הביקורת הזיקה לי אז השנה התקשורת בנתה אותי ובשיחות עם איתן הבנתי שצריך לקחת את הביקורת בצורה טובה, וליישם אותה על כר הדשא, כך למדתי מהטעיות שלי, וגם למדתי שביקורת יכולה להיות גם טוב וחיובית".

אלימות בספורט